הסרט “שדרות ובית” מתאר את מסעה של תהילה מזרחי, אישה תושבת שדרות, ואת חיי משפחתה לפני השבעה באוקטובר, במהלכו ולאחר הפינוי לירושלים. הסרט מתמקד בבחירה המורכבת לחזור אל הבית בזמן מלחמה, לעולם שלא השתנה כפי שקיוו, ולהתמודדות קהילתית ואישית עם פחד, שכול וגבורה של אנשים סביבם.

​

בבוקר השבעה באוקטובר המשפחה נכנסת לממ"ד אחרי האזעקה הראשונה. המספרת רואה את המתרחש בחדשות ומתארת תחושה של “השמיים נופלים”. אחרי סבבים של כניסה ויציאה מהבית הם מפונים לירושלים. שם היא חווה נחת, שקט וקהילה זמנית, אך תחושת “גלות” מלווה אותה לאורך כל השהות. ירושלים היא טובה, אך אינה בית.

​

החזרה לעוטף מתרחשת באמצע המלחמה ומלווה בפחד עמוק ובציפייה למציאות שתשתנה. במקום שינוי, המשפחה חוזרת למציאות קשה יותר. פגיעות, אזעקות, נפילות טילים סמוך לבית.

​

המספרת מדגישה את חשיבות אחדות העם ואת המחויבות המוסרית להשבת החטופים. היא מתנגדת לוויכוחים מפלגים ומדגישה שביום אמת כל אחד צריך להציל את השני. הסרט מתאר גם סיפורי גבורה מקומיים: תלמידה בשם ליאור שהוריה עברו טראומה, נשים מהקהילה שמתכנסות לדבר ולתמוך, וסיפור נדיר של אישה שיצאה לפעילות מבצעית, נתקלה בזירות קשות וקראה “שמע ישראל”.

​

בסוף הסרט היא מדברת על הנס של שדרות, שניצלה מאסון גדול יותר, ועל הבחירה לחזור, למרות הכול, מתוך אמונה עמוקה במקום ובאנשים החיים בו.